משמורת
עפ"י האמנה הבינלאומית לזכויות הילד וכן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962, לשני ההורים יש את הזכות והחובה להיות אפוטרופסים שווים על הילד. חובתם של ההורים לדאוג לכל צרכיו הפיזים, רגשיים ורוחניים של הילד, וכן להם הזכות להחזיק בילד ולקבוע את מקום מגוריו ולימודיו.
לאחר הגירושין שני הוריו של הקטין נותרים במעמד שווה האפוטרופוסים הטבעיים של הילד, ואין זה משנה כלל מיהו ההורה המשמורן לצורך העניין. שני הוריו של הילד בעלי מעמד שווה בקבלת כל החלטות המהותיות הנוגעות לחייו והתפתחותו של הקטין.
במידה ושני ההורים, בעת הגירושין, אינם מסוגלים להחליט מי מבין שניהם יקבל את המשמורת על הילד, ההכרעה בעניין מועברת לבית המשפט לענייני משפחה או לחילופין לבין הדין הרבני. כאשר ההורים אינם מגיעים לידי הסכמה, בית המשפט קובע את משמורת הילד עפ"י קריטריונים הקבועים בחוק ובפסיקה ועל סמך האמור בתסקיר סעד הנערך ע"י רשויות הרווחה- פקידת סעד אשר מונתה מטעם בית המשפט להמליץ על משמורתו של הילד ועל הסדרי הראיה שיקבעו עם ההורה השני.
נכון להיום קיימת 'חזקת הגיל הרך' אשר על פיה ישאר הקטין לפחות עד גיל שש אצל אימו, אם אין סיבות מיוחדות מדוע יש להוציאו מבית האם.
הסדרי ראיה
הסדרי ראיה כשמם כן הם, המושג מתייחס להסדר בין ההורה המשמורן להורה הלא משמורן באשר לזמנים מוגדרים כאשר הילדים יהיו אצלו/ה (אצל ההורה הלא משמורן). הסדרי ראיה ניתן לקבוע בהסכמה בין בני הזוג או ע"י החלטת בית המשפט. גם כאשר נקבעו הסדרי ראיה אין הדבר אומר כי אין יכולת לשנותם. כאשר הילדים מתבגרים או נסיבות החיים משתנות ניתן בהחלט לבקש לשנות את הסדרי ראיה ולקבוע הסדר חדש.
בן/ת זוגכם מאיים לקחת מכם את הילד? נקבעו הסדרי ראיה אך הצד השני אינו עומד בהסדר? פקידת סעד מאיימת להוציא את הקטין מחזקתכם? פנו עכשיו לקביעת פגישה ללא התחייבות וקבלת ייעוץ משפטי !
| 
